הגיע הזמן לבטל את ההעסקה הקבלנית / מרטין וילר

פורסם במקור ב"עבודה שחורה"

בשבוע האחרון השגנו אנו – הסטודנטים באוניברסיטה העברית – הישג קטן וחשוב בדרך הארוכה והמייגעת להעסקה הוגנת של עובדים בישראל; 3 עובדי ניקיון שפוטרו בידי קבלן עושק לאחר שעמדו על זכויותיהם, הושבו לעבודה. קדמו לכך צעדי מחאה חריגים בהיקפם, בדמות חסימת הכניסה לאוניברסיטה העברית ו"בליץ תקשורתי" שהטיל את האחראיות לפגיעה המתמשכת בעובדי הקבלן על נשיאהאוניברסיטה העברית, הפרופ' מנחם בן ששון. השבוע הצלחנו בקטן, אבל המאבק כה ארוך עד כי נדמה שניצחון זה – חשוב ככל שיהיה – הוא טיפה בים הסוער של עושק העובדים בישראל. וכשהייאוש משתלט, התחושה היא כי מעסיק שלא פוגע בעובדיו הוא הוא העבריין, בישראל המוטרפת של 2010.

אולם אם נניח לרגע בצד את העיסוק בזכויות עובדי הקבלן וננסה לנתח את הכדאיות של העסקה קבלנית, ניכר כי אט אט מתחילה להתגבש ההכרה בציבור כי מיקור החוץ ונגזרותיו, נכשלו כישלון חרוץ. הבעיה היא שהגאווה הניאו ליברלית – או תפיסת העולם שבבסיסה פחד אימתני ממושג ה"עבודה המאורגנת" –  לא מאפשרת להודות בכך.

מכבסת המילים של הניאו ליברליזם הדורסני – העסקה קבלנית, קניית שירותים, אאוטסורסינג – לא מתייחסת כמובן לתוצאות בשטח. כישלון השיטה ניכר בכל כך הרבה מישורים, אולם ראשי המשק הישראלי והממשלה מתעקשים להמשיך ולהעלים עין.

אז מה כל כך גרוע בקניית שירות? מדוע לא להעסיק מנקים, שומרים, מורים ורופאים דרך קבלני שירותים? אין המדובר כמובן רק בהפרה הבוטה של זכויות עובדים, כי אם גם באיכות ובטיב העבודה. אין זה סוד שתחת משכורת גרועה, מעסיק עושק ותנאים סוציאליים מופרים, התוצר לרוב יהיה באיכות ירודה. מאבטח המקבל שכר מינימום ולא עבר הכשרה מספקת מטעמים של חסכון כספי – לא ייתן מענה בשעת מבחן; הרופא השחוק מעבודה וממשכורת נמוכה לא ימלא את תפקידו נאמנה; והדוגמאות רבות. מכאן שההתהדרות של חסידי הקפיטליזם בצורות העסקה המאפשרות גמישות ניהולית ויעילות, והניסיון להציב במשוואה דיכוטומית את תחלואי המגזר הציבוריאל מול נפלאות המגזר הפרטי –קורסים אל מול המציאות הישראלית של ימינו.

מישור נוסף הוא זה החוקי; אין זה סוד שהליברליזם המערבי מקדש את שלטון החוק ואת המסגרת המדינתית. ליברל בן המערב, בין אם הוא אמריקאי או אירופי, מבין כי שמירה על שלטון החוק וטוהר המידות הם מאבני היסוד של השיטה הדמוקרטית; ההעסקה הקבלנית כפי שבאה לכדי ביטוי במשק הישראלי, היא כר פורה להפרת חוק ברוטאלית, ואבן שואבת לעבריינים גדולים וקטנים העושים את הונם משוד לאור יום של כספי העובדים.

המישור האחרון הוא זה המוסרי – ערכי. מדינה דמוקרטית חפצת חיים לא יכולה להרשות לעצמה לקחת מציבורים גדולים כל כך את הזכות לחיות בכבוד; גם אם עובד קבלן יקבל את מלוא זכויותיו, הרי שהוא נדון ממילא לחיי דלות. לנגד עיניהם של קברניטי המדינה ומנהיגיה צריך לעמוד האינטרס הציבורי, זה המגולם בשכר המאפשר קיום בכבוד.

בישראל 2010 מתחילה להתגבש ההכרה כי יש להחזיר את הגלגל לאחור; אפשר וצריך להעסיק ישירות. רצוי לבטל את התופעה המגונה של העסקה הקבלנית, להחזיר עטרה ליושנה ולהפוך את המנקה, השומר, הרופא והמורה לעובד מן המניין של מקום העבודה בו הוא שוהה במרבית שעות היממה.

הכותב הוא חבר ארגון "כוח לעובדים" בירושלים וסטודנט באוניברסיטה העברית. מרטין מרכז את פעילות כוח לעובדים בנושאעבודה קבלנית במטה ירושלים.

 

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה Uncategorized. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s